רחוב הבילויים

מרדכי שכביץ, שסבו יעקב שכביץ היה הראשון שקנה קרקע בגדרה מכספו. היה ממייסדי היישוב ומתאר את הרחוב בשנות העשרים של המאה ועשרים: "רוחבו של הרחוב הראשי של גדרה שנקרא אז רחוב ביל"ו, נקבע שיהיה מספיק רחב כדי שעגלה הרתומה לשני סוסים תוכל להסתובב בנוחיות על המקום בלי לפגוע במשהו. ברחוב שתי שורות בתים פשוטים ומרווחים בני קומה אחת, גגותיהם רעפים, לכל בית חצר גדולה ובה רפת, אורווה ולול, החצרות גולשות לבוסתנים שמוקפים חומות גדר אבן, ששמשו גבול הגינה נגד הפורעים.
ריחות המושבה, ריח פרחי שקדיות בפריחתן, ריח הבהמות השחת והתבן שבחצרות ריח הלחם שנאפה בתנורים שבחצרות הבתים, ואל הרחוב מגיעים קולות צהלה ונעירה של הבהמות וקרקור של תרנגולות, וקולות של אנשים בעברית, יידיש, ערבית ורוסית." עד שנסלל הכביש ב- 1945-46 היה רחוב הביל"ויים דרך רחבה של עפר ואבנים. איך נסלל הרחוב והפך לכביש, ובכן המעשה שהיה כך היה:בגדרה – היה עיתונאי של עתון "הבוקר" והוא בן למשפחת שכביץ- בן ש"ך שמו העיתונאי היה "יהודה הגדרתי". הסיפור הבא נכתב בעיתון "הבוקר" בשנת 1945: " ימים ספורים לפני ראש השנה סרו לגדרה ארבעה חיילים אנגלים בבגדי עבודה משומנים ומשאלה בפיהם למזכיר המושבה מר ישראל הולצמן, לאפשר להם לבקר במושבה ולנוח מדרכם הארוכה, החיילים התקבלו באהדה ב"בית וייזל" – היום בית אבות על יד המוזיאון, הם השתתפו בחג הבציר המסורתי, ובחנוכת בריכת השחייה שזו כבר לא קיימת. נחו, שאפו את האוויר של גדרה – תוך כדי דיבורים, סופר להם על הקשיים הכספיים לפתוח הכבישים ביישוב.
אחד החיילים, הקורפורל בכרי גריפיט הלונדוני, גילה שהיה ויכוח בן שמונה מאנשי יחידתו היכן יתקבלו יותר יפה, במושבה או בכפר השכן, הויכוח גרר אחריו התערבות כספית. ארבעה מהחיילים שפנו לגדרה, נהנו מאירוח חם ונעים, והארבעה שפנו לכפר השכן, עזבו אחרי כמחצית השעה בגלל הזבובים והקפה המר שבהם התכבדו.החיילים הלכו לדרכם. עברו ימים רבים, יום אחד הגיעו מאמריקה לארצנו מכונות חדישות ליישור דרכים, עבור פלוגות צבאיות במזרח התיכון, על קורפורל גריפיט הוטל להדריך את יחידתו בעבודת הטרקטורים החדישים מסוג קטרפילר והנה הוא נזכר באירוח הגדרתי והחליט להפתיע את מארחיו, חזר וביקש את הסכמת היו"ר של ועד גדרה שהיה עמרם חזנוב (דור שני לביל"ויים) לסלול את הרחוב לכביש בחינם כאות תודה על האירוח.
חג היה במושבה בעלות הבולדוזר הענקי ליישר את רחוב ביל"ו.התכנסו בני גדרה ובראשם עשרות ילדים שנצמדו לדפנות המכונות, הסכין הגדולה חפרה ברחוב הסלעי, אבנים גדולות ואדמה נעקרו מפסגת הרחוב והוסעו למדרון התלול, תוך ימים ספורים שונו פני הרחוב.בסיום העבודה נערכה מסיבת פרידה חגיגית לקולונל גריפיט והוא הוזמן לבוא אחרי המלחמה (מלחמת העולם השניה) ולחזות בגדרה פורחת.